סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים

לחתום או לא לחתום? זו השאלה שחוזרת על עצמה, כאשר עובדים מתבקשים לחתום על סעיף 14. ואולם, התשובה היא לא תשובה של "כן" ו"לא", אלא טבלה של "בעדים" ו"נגדים", אותם יש להבין בטרם מקבלים החלטה.

סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים קובע הסדר מיוחד לתשלום פיצויי פיטורים: הסעיף קובע שתשלום קבוע לקרן פנסיה או לקופת תגמולים או לביטוח מנהלים או כיו"ב, יכול לבוא במקום פיצויי פיטורים, וזאת באחד משני מקרים: (1) אם חל על הצדדים הסכם קיבוצי שמסדיר את זה, או (2) אם שר התמ"ת אישר זאת וככל שאישר.

בשנת 1998 ניתן אישור כללי ע"י שר התמ"ת (היום שר הכלכלה), אשר קבע כי אם המעסיק מפריש דרך קבע, אחוז מסויים ממשכורתו של העובד לקופת פנסיה או קופת תגמולים או לביטוח מנהלים או כיו"ב, וממלא אחר כל התנאים הקבועים בהיתר, אזי המעביד יהיה פטור מתשלום פיצויי הפיטורים ביום פיטוריו של העובד, והעובד יקבל לידיו את הכספים שנצברו בקרן כפיצויי פיטורים.

על-מנת להחיל את סעיף 14 בין עובד ומעסיק צריכה להיות הסכמה של שני הצדדים, דהיינו, הצדדים צריכים לחתום על הסכמה מפורשת.

ההסכמה היא, שכל כספי הפיצויים שייצברו לטובת העובד בקופת הגמל (או בקופת הפנסיה או בביטוח המנהלים), ישוחררו לטובתו לא רק במקרה של פיטורים אלא גם במקרה של התפטרות.

ההפרשה לפיצויים לפי סע' 14 הינה בשיעור של 8.33% מהשכר, בעוד שההפרשה כיום לפי המינימום הקבוע בצו ההרחבה הכללי, היא בגובה 6% מהשכר בלבד.

למה דווקא 8.33%? משום שפיצויי פיטורים הם משכורת אחת עבור כל שנת עבודה. כדי לחסוך במשך שנה אחת (12 חודשים), סכום השווה למשכורת אחת (100%), יש לחסוך בכל חודש 8.33% מהמשכורת.

המקל והגזר

החלת סעיף 14 על יחסי הצדדים יש בה מעין "מקל וגזר": אם העובד יתפטר מרצונו, הוא יהיה זכאי לפדות את כל הפיצויים שנצברו בקופה (- זאת, להבדיל מהמקרה הרגיל, שבו עובד שמתפטר לא זכאי לפיצויי פיטורים, אלא לכל היותר הוא זכאי לגרור את הפיצויים שנצברו לו בקרן הפנסיה, לטובת המשך החיסכון אצל המעביד הבא). זה הגזר.

במקרה שהעובד יפוטר, הוא יקבל כפיצויים רק את הסכום שנצבר, ללא השלמת פיצויים. זה המקל.

מהי  השלמת הפיצויים? זה מאוד פשוט, הרי פיצויים לפי חוק מחושבים תמיד לפי המשכורת האחרונה, כך שבהנחה שהמשכורת עולה עם השנים, חישוב שייעשה עפ"י המשכורת האחרונה כפול מס' שנות הוותק, תמיד יהיה גבוה יותר מחישוב שנעשה עפ"י המשכורות כפי שהיו בפועל לאורך השנים.

אם כן, מה כ"כ מיוחד בהסדר הזה? מה שמיוחד בו, הוא שהמעסיק מוותר על הזכות לקבל את הכספים שהופרשו בחזרה לידיו, הוא מוותר עליהם לטובת העובד. ולכן, גם אם העובד יתפטר, הוא יהיה זכאי לקבל את כל הכספים שנצברו לזכותו.

איפה הקאטץ'?

הקאטץ' הוא כזה: החוק קובע שפיצויי פיטורים יש לחשב לפי המשכורת האחרונה, כפול מספר שנות הוותק. אדם שעובד שנים ארוכות באותו מקום עבודה, צפוי שמשכורתו תעלה עם השנים. אך כאשר הוא חותם על סעיף 14, בכל פעם שעולה המשכורת – אמנם גובה ההפרשות עולה בהתאם, אך אין מבצעים תיקון רטרואקטיבי, וכך יכול לקרות, שבעת פיטוריו של עובד שחתום על סעיף 14, הסכום שיהיה צבור בקופה יהיה נמוך, לפעמים משמעותית, מסכום הפיצויים שהיה מגיע לו אילו לא היה חותם על סעיף 14.

אכן קאטץ' משמעותי. אם כן, מדוע כדאי לעובד לחתום על סעיף 14? רק בשביל האפשרות שיקבל את הכסף במקרה שיתפטר מרצונו.

בתרבות התעסוקתית של היום, כאשר עובדים אינם נשארים במקום עבודה אחד עשרות שנים, אלא עוברים ממקום למקום לאחר שנים ספורות, בהחלט אפשר וכדאי לחתום על סעיף 14 כדי להבטיח את הזכאות לפיצויים, גם במקרה של התפטרות. החיסרון היחיד הוא, שמשיכת כספי הפיצויים מהקופה בכל פעם שמחליפים מקום עבודה, מרוקנת את קופת הפנסיה ומדלדלת את החיסכון שאמור להיצבר בה לעת זיקנה. על-כן, כדאי להימנע ממשיכת כספי הפיצויים מן הקופה, ככל שאפשר.

ראוי לציין שהמנגנון של סעיף 14 הוא מנגנון מאוד עדין. הרי הוא "משחרר" את המעביד מתשלום פיצויי פיטורים לעובד! וזאת הסיבה שבשורה ארוכה של פסקי דין של ביה"ד לעבודה נקבע, שאם המעסיק לא ביצע את ההפרשות לעובד בדייקנות ובדקדקנות בהתאם לתנאים שבהיתר הכללי של שר התמ"ת, הסעיף לא יחול במקרה של פיטורים, והמעסיק עדיין יחוייב לשלם לעובד את מלוא פיצויי הפיטורים כדת וכדין. כלומר: המעסיק יהיה מחוייב להשלים לעובד את "ההפרש" שנוצר, אם נוצר, בין הסכום שנצבר בפועל בקופה, לבין הפיצויים המלאים שלהם זכאי העובד עפ"י החוק.

אם כן, אפשר לומר שהחתמת העובד על "סעיף 14" איננה משחררת את המעביד מתשלום פיצויי פיטורים, כל עוד הוא ממלא אחר הכתוב בסעיף ככתבו וכלשונו. אם חתמתם על סעיף 14 ואתם עומדים בפני פיטורים, עכשיו יהיה זה זמן טוב לבדוק האם המעסיק הפריש כראוי, שאם לא כן, ייתכן ותעמוד לכם עילת תביעה נגד המעסיק בגין מלוא פיצויי הפיטורים.

היש תחולה רטרואקטיבית לסעיף 14?

מה קורה כאשר אחד מהצדדים (העובד או המעסיק) מבקש לחתום על "סעיף 14" לאחר מספר שנות עבודה? האם סעיף 14 יכול לחול רטרוקאטיבית? התשובה היא לא. לכל היותר אפשר להחילו 3 חודשים אחורנית. אדם שעובד כבר מספר שנים באותו מקום עבודה יכולה להתחיל לצבור זכויות לפי סע' 14 רק מיום החתימה ואילך (או לכל היותר 3 חודשים אחורנית). ומה דין הפיצויים בגין השנים שקדמו לו? עליהן יחול הדין הכללי. אם העובד יפוטר בסופו של דבר, החלק של הפיצויים שיחושב עבור השנים בהן לא חל על הצדדים סעיף 14, יחושב לפי חוק פיצויי פיטורים, ואם הוא יתפטר – הוא לא יהיה זכאי לפיצויים מעבר למה שאמור להיצבר לפי חובת הפנסיה הכללית במשק. חלק הפיצויים עבור השנים שבהן כן היה סעיף 14 יהיה – רק מה שנצבר בקרן (בהנחה שהצבירה נעשית בהתאם להוראות האישור הכללי של שר התמ"ת).

על ההבדל בין סעיף 14 לבין פנסיה לפי צו ההרחבה

מאז ינואר 2008, חלה חובת הפרשה לפנסיה ולפיצויים לגבי כלל העובדים במשק, בהתאם לצו ההרחבה לפנסיית חובה. העקרונות של הצו דומים מאוד לסעיף 14: העובד יהיה זכאי למה שהופרש גם אם הוא מתפטר. אבל, וזה אבל גדול – אם העובד יפוטר הוא עדיין יהיה זכאי להשלמת פיצויי פיטורים לפי חוק, משום שאחוזוני ההפרשה עפ"י צו ההרחבה אינם מגיעים ל- 8.33% אלא לפחות מכך.

ויש עוד הבדל משמעותי – עובד שמתפטר מרצונו לא יכול למשוך את סכומי הפיצויים מקופת הפנסיה. צו ההרחבה אינו מאפשר זאת. אפשר לגרור את הכספים לצורך המשך החיסכון אצל המעסיק הבא, כלומר הכספים לא חוזרים אל המעסיק, הם בכל מקרה של העובד, אך העובד גם אינו יכול לדרוש אותם לכיסו. למעשה, רצונו של צו ההרחבה הוא שעובדים יחסכו כל שקל לקראת הפרישה לפנסיה, ולכן האפשרות של משיכת כספי פיצויים בטרם הגעה לגיל הפרישה, כאשר אין לכך שום הצדקה, לא קיימת בצו.